פסק-דין בתיק ת"א 21749-08

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").

רקע כללי וטענות הצדדים

1.      התובעת ילידת 4/11/1986, נפגעה בשתי תאונות דרכים. התאונה הראשונה, אירעה ביום 27/7/2007, כאשר התובעת נהגה ברכבה ותוך כדי כך הידרדר הרכב לשולי הכביש והתהפך. ממקום התאונה הועברה התובעת באמצעות אמבולנס לביה"ח הדסה עין כרם, שם היא עברה סדרה של בדיקות בחדר המיון ושוחררה לאחר מכן עם המלצה למנוחה במשך יומיים.

התאונה השניה, אירעה ביום 14/5/2009 כאשר התובעת נסעה ברכב אשר התנגש ברכב אחר. התובעת פנתה לחדר המיון יום אחרי התאונה, שם היא עברה בדיקות ושוחררה לאחר מכן לביתה עם המלצה למנוחה, נטילת נוגדי כאב בעת הצורך ומעקב אורטופדי.

2.      הנתבעת 1 הינה חברה לבטוח בע"מ אשר ביטחה את הרכב שבו נהגה התובעת בביטוח חובה, בזמנים הרלבנטיים לתאונה הראשונה.

3.      הנתבעת 2 אף היא חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את הרכב שבו נסעה התובעת בביטוח חובה, בזמנים הרלבנטיים לתאונה השנייה.

4.      אין מחלוקת באשר לשאלת החבות בנוגע לשתי התאונות, אלא אך בשאלת שיעור הפיצוי לו זכאית התובעת.

הנכות הרפואית

תחום האורטופדיה

5.      בתחום האורטופדיה מונה ד"ר ליטוין כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מציין ד"ר ליטוין כי התובעת מתלוננת על הגבלה בתנועות וכאבים בעמוד שדרה צווארי אשר מחמירים במצב סטטי ובקור, וכן על כאבים בעמוד שדדה מותני בעיקר בישיבה ממושכת ובמצב סטטי. ד"ר ליטוין מציין כי התובעת מסרה כי לפני התאונה הראשונה היא סבלה מעט מעמוד שדרה מותני וטופלה על ידי כירופרקט, ואולם תיקה הרפואי מדגים אחרת, שכן מתיקה הרפואי עולה כי התובעת סבלה עובר לתאונה מעקמת ומכאב גב תחתון כאשר ממצאים אלה נתמכים על ידי תיעוד רפואי רב; לפיכך נקבע ע"י ד"ר ליטוין כי ברור כי הבעיה המותנית לא נגרמה לא בתאונה הראשונה ולא בשנייה. עם זאת מוסיף המומחה ואומר כי איננו יכול לשלול כי עקב הרגישות הקודמת בעמוד שדרה מותני, החבלות בשתי התאונות גרמו להחמרה קלה נוספת בכאבים.

באשר לעמוד שדרה צווארי מצא ד"ר ליטוין כי קיימת הגבלה קלה בחלק מתנועות הצוואר ללא רגישות מקומית וללא סימנים נוירולוגיים. המומחה מוסיף כי מיפוי העצמות שבוצע ביום 8/7/2009 היה תקין מבחינת כל עמוד השדרה.

6.      בסופו של דבר העריך ד"ר ליטוין את נכותה של התובעת בשיעור 5% לצמיתות בעמוד שדרה צווארי בגין הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד השדרה לפי מחצית סעיף 37 (5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: " התוספת לתקנות"). המומחה מציין כי רק מתוך ספק הוא מוסיף 2% נכות לצמיתות בעמוד השדרה המותני, לפי חלק יחסי של סעיף 37 (7)(א) לתוספת לתקנות.

ד"ר ליטוין מוסיף ומציין כי: "היות ובשתי התאונות הפגיעות היו זהות ואי אפשר להבדיל האם אחת מהן גרמה לנזק מוגבר ביחס לשנייה, יש מקום לחלק את האחריות בין שתי חברות הביטוח במידה שווה".

תחום הפסיכיאטריה

7.      בתחום הפסיכיאטריה נבדקה התובעת על ידי ד"ר רימונה דורסט. ד"ר דורסט מציינת בחוות דעתה כי בעת בדיקתה של התובעת, דיווח על התאונה מעורר אצל התובעת תגובה נפשית מתאימה: "הפוסט טראומה קיימת. דומעת ובוכה תוך שחזור התאונות... האפקט הוערך כחרד וירוד...". ד"ר דורסט מוסיפה כי: "יתר הבדיקה הפסיכיאטרית של המישורים של חשיבה, תפיסה, תפקודים קוגניטיביים, שיפוט, תובנה ובוחן מציאות, כולם בגדר התקין".

עוד צוין בחוות הדעת כי: "נכון למועד הבדיקה בעייתה המרכזית של הילה הינה בעיית האכילה אולם עדיין קיימים שרידים של הפרעה הפוסט טראומטית בצורה של זיכרונות, חשש ומתח בשעת נסיעה, ריחות של צמיגים שרופים שגורמים לה לשחזורים בלתי רצוניים של התאונות".

8.      ד"ר דורסט מציינת אף כי בילדותה אובחנה התובעת כסובלת ממיגרנות ומהפרעת קשב וריכוז; היא קיבלה טיפול בריטלין לזמן קצר שהופסק עקב הופעת טיקים.

התובעת מתוארת כ: "ילדה חברתית ופעילה. בכיתות הגבוהות של בית ספר תיכון הופיעה בעיית אכילה בכיוון המתואר כאנורקטי. הקיאה בצורה יזומה וירדה הרבה במשקל. אפיזודה זו הסתיימה ללא מעורבות טיפולית כשהיא ממשיכה לימודיה כרגיל עד סיום כתה י"ב עם בגרות מלאה... גויסה לצה"ל במועד. התקבלה וסיימה קורס קצינות בהצלחה מרובה. תמיד שאפה למצוינות ופרפקציוניזם - קווים אישיותיים המאפיינים לעיתים קרובות נערות אנורקטיות".

9.      בסיכום חוות דעתה מציינת ד"ר דורסט כי: "התמונה הקלינית המתקבלת מתוך האנמנזה וממצאי הבדיקה הקלינית ובהסתמך על התיעוד הרפואי שהועמד לרשותי, היא שבעייתה המרכזית והעיקרית של הילה כהן במישור הנפשי הינה הפרעת האכילה. היא זו שמכתיבה להילה את אורחות חייה החל משנות ההתבגרות כתלמידה בבי"ס תיכון, מגבילה אותה נפשית וגורמת לה לחולשה פיזית ניכרת כתוצאה מחוסר תזונה, הקאות ושלשולים. הפרעת האכילה קדמה את התאונות בזמן כך שבוודאי אין קשר של קיימא בין התאונה לאנורקסיה".